לתרום בגדים זה לא הפתרון — אז מה כן?

התחושה הרווחת בציבור היא: "העברתי לנזקקים, אני בסדר, ויאללה לזארה". מבחינת התורם, הבגדים הגיעו ליעדם, והוא כבר בדרך לסייל הנוכחי כדי להצטייד בעוד פריט שעולה עשרים שקלים. אבל יש פה משהו מאוד מתעתע, וזה המקום לנפץ מוסכמות.

נכון, לתרום את הבגדים זה המעשה הנכון. אבל כדאי לדעת שהעמותות מוצפות, ולא כל הבגדים יכולים להגיע לנזקקים.

קחו את הביגודית של ויצו, למשל — עבדתי שם בעצמי. המתנדבים ממיינים את הערמות שמגיעות, ומוכרים את הבגדים בחנויות הארגון כדי לממן פרויקטים חברתיים חשובים. אבל הכמויות אדירות, וכחמישים אחוזים נאלצים להמשיך ליעד אחר: מה שמוכתם, לא שמיש ולא יכול להימכר בחנות נמכר בשקים, לפי משקל, לסוחרים.

הסוחרים הם היחידים שיכולים להתמודד עם מסות כאלה — לגרוס ולמחזר, או לשלוח את הפריטים למדינות עולם שלישי, שלפעמים הן עצמן אחראיות לייצור האופנה הזולה בתנאים מחפירים. זה אבסורדי. ובמדינות שבהן הבגדים העודפים מוצפים, הם פגעו בתעשיית הטקסטיל המקומית, כי כבר לא צריך לייצר שם בגדים.

הייתי בביגודיות, ראיתי את המסות — ואת הבגדים שמגיעים עם תגיות המחיר עליהם, כי הם אפילו לא נלבשו.

גם הרשויות צריכות לטפל בערמות הטקסטיל שנאספות במכלים — כי אנחנו לא רוצים שפסולת בדים תגיע להטמנה — אבל הן לא יכולות לטפל בכמויות כאלה. מכלי המיחזור מתפוצצים.

גם בגדים שמניחים על ספסל ברחוב הם לא פתרון. אנשים מרגישים טוב עם עצמם כשהם משאירים בגדים בחוץ, אבל הפריטים יושבים בשמש, כלבים עוברים שם — מי ירצה אותם אחר כך? התחושה הטובה שלכם הופכת למעמסה על מישהו אחר.

ומבחינה כלכלית, תרומה היא בעיקר ירוק למצפון שלנו. אנחנו חיים בתחושה שאם נפנה את הארון וניתן לנזקקים את החולצות שקנינו במבצע של שתיים ב-100, זה בדיוק מה שיסדר להם את החיים — והנה גם הארון שלנו התנקה. זה לא מדויק.

יש עיקרון ברור אחד: להפחית. הפתרון לא מתחיל בפח המיחזור או בשקית התרומה, אלא בחנות — לפני שקונים.

אם כבר תורמים, עדיף לתרום לעמותות, ולא לפחי איסוף בגדים שמופעלים על ידי גורמים פרטיים, שהכסף מהם הולך לכיס שלהם.

וכשכבר קונים — לחשוב על יד שנייה. גם את הבת שלי אני מעדיפה להלביש בבגדים יד שנייה שקיבלתי או מוויצו.

אני לא מטיפה להתנזרות. יש באופנה כיף, המון יצירתיות ואפשרות לביטוי עצמי — אפשר לספר את הסיפור שלך דרך הבגדים. אבל הכול מתחיל ונגמר במינונים. צריך להבין שרשתות האופנה לא משרתות אותי, אלא אני משרתת אותן. אם נפנים את כללי המשחק, נקנה בצורה מושכלת ונתחבר יותר לבחירות שלנו. השינוי הוא לא רק כמותי — הוא תפיסתי.